סיפור שמתחיל בחלום
כתבה: רונית חכם
איורים: יאנה בוקלר

שנת הוצאה: 2018
גילאים: 9 ומעלה
64 עמודים, כריכה קשה
מחיר קטלוגי: 68 ש"ח
מסת"ב: 978-965-7158-40-1
דאנאקוד: 526-40

סיפור שמתחיל בחלום | רונית חכם

באמצע הלילה התעוררה אלונה בבהלה. בחלום עמדה מולה ילדה עם כובע אדום, בת גילה, אפילו דומה לה, ולחשה: "אלונקה, אלונקה!" הילדה נופפה לה לשלום בתנועות יד קטנות ומהוססות.

"מי את?" שאלה אלונה את הילדה בחלום.
"קוראים לי אלונקה," ענתה הילדה.
"אבל מי את?" ביקשה אלונה לדעת.
"אמרתי לך, קוראים לי אלונקה,"
ענתה הילדה עם הכובע האדום, והוסיפה:
"תבקשי מסבא שלך שיספר לך..."

אלונה התעוררה לפני שהספיקה לשאול את הילדה עוד שאלות. היא התיישבה במיטה והרגישה שבלִבה הולמים פטישים. היה משהו מאוד מוכר, אבל גם זר, בילדה עם הכובע האדום. היא דיברה בשפה אחרת, שבאה מרחוק, אבל הייתה גם כל כך קרובה.

אלונה לא זכרה לרגע איפה היא נמצאת. היא הייתה מבולבלת. ואז, לאט-לאט, דפיקות הלב נחלשו, והיא נזכרה שהיא אצל סבא שלה, שההורים הביאו אותה אליו אתמול לפנות ערב והשאירו אותה שם עד שיחזרו למחרת בערב.

אלונה פחדה לחזור לישון. היא פחדה לפגוש שוב את הילדה ההיא עם הכובע האדום שעמדה, נזכרה אלונה, באמצע יער. בחוץ שרקה הרוח. על הקיר ריצדו צללי העצים. אלונה קמה מהמיטה והסתובבה בסלון. אור הירח חדר דרך החלון והאיר את החדר. על הקירות היו כרזות של הצגות, תמונות של סבא שלה בכל מיני תפקידים בתיאטרון, וארגזים של תלבושות.

זו הייתה דירה קטנה, מלאה ספרים ואלבומי תמונות, ותמיד שרר בה אי סדר. אם רצית לשבת על כיסא או כורסה, היית צריכה להזיז נעליים, כוסות ששאריות הקפה התייבשו בהן, בגדים ועיתונים ישנים. סבא ליאון המצחיק היה תמיד אומר: "יש מספיק מקום לכולם, אף אחד לא צריך לזוז ממקומו. גם אתן, נעליים, גם אתם גרביים, כולכם, בבקשה, תרגישו בבית!"

באור יום נראתה הדירה כמו מחסן תיאטרון מלא הפתעות. עכשיו, בלילה, אחרי החלום המטריד שהעיר אותה, נדמה היה לאלונה שמתחת לכל ערימות החפצים יש סיפורים שסבא מעולם לא סיפר לה, סודות שמשוטטים כמו רוחות רפאים בין החדרים. החלום עורר בה אי שקט: יש משהו שסבא שלה צריך לספר לה. בבוקר היא תשאל אותו, אם יהיה לה אומץ.

אלונה הסתובבה בשקט, על קצות האצבעות, כדי לא להעיר את סבא. היא השתדלה לא לגעת בשום דבר, כי כל דבר שנוגעים בו עלול לגרום למפולת ולרעש גדול, אולי כמו הסוד שסבא צריך לגלות לה. אך סבא כנראה שמע את הפטישים שהלמו בלִבה. הוא התעורר ובא לשאול אותה למה היא לא ישנה.

אלונה סיפרה לו שהיא חלמה חלום מבהיל. סבא אמר שאם היא תספר לו אותו, החלום כבר לא יהיה מפחיד. ואלונה סיפרה. פניו של סבא נפלו. הוא נראה מבולבל וחיוור. "מי יכולה להיות האלונקה הזאת?" שאלה אלונה.

סבא אמר בקולו הבטוח והעמוק: "איזו מין שאלה זאת? אלונקה זו את, הנכדה האהובה שלי, ילדה בת עשר שלפעמים באה לבקר אותי. אתמול ההורים שלה נסעו והשאירו אותה אצלי. אני כל כך אוהב שהיא באה. אבל הלילה אלונקה שלי חסרת מנוחה ומסתובבת בדירה החשוכה ומחפשת את עצמה. אלונקה מתוקה שלי, מיין קינד'לה, תמשיכי לחפש את עצמך לאור היום, מחר. והמחר, אין מה לדאוג, יגיע בבוקר, עם הזריחה. בואי נחזור לישון כדי שלא נהיה עייפים מדי לקבל את פניו."

סבא ליאון היה כזה שחקן! אלונה לא התווכחה איתו ולא התעקשה לקבל תשובה יותר משכנעת. הוא הוביל אותה לחדר שלה, כיסה אותה בשמיכה, והיא שקעה מיד בשינה.

www.kerenbooks.co.il | קרן הוצאה לאור |חזרה לדף הספר